פסק-דין בתיק ע"א 10782/03

השופט י' עדיאל:

1.            עניינם של הערעורים שלפנינו בזכות להפעיל את מסוף המטענים החקלאי בנמל התעופה בן-גוריון.

רקע עובדתי    

2.            ייצוא פרחים מישראל מתבצע דרך מסוף המיועד לתוצרת חקלאית והכולל את כל הציוד הנדרש לטיפול בפרחים, בכלל זה בתי קירור, ונמצא בשליטת המשיבה 1, היא רשות שדות התעופה, בתחום נמל תעופה לוד (להלן "המסוף" או "המסוף החקלאי"). המערערת, אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (להלן - "אגרקסקו"), החלה להפעיל את המסוף בשנת 1973. בשנת 1987 נחתם בין אגרקסקו לבין רשות שדות התעופה (להלן - "רש"ת") חוזה, לפיו נמסרה הפעלת המסוף לאגרקסקו לפרק זמן של 25 שנים מיום תחילת התפעול, היינו עד ליום 31.03.98 (להלן - "החוזה" או "חוזה התפעול"). סעיף 6(ב) לחוזה התפעול מאפשר לכל צד, בתנאים מסוימים שעליהם נעמוד בהמשך, להביא להארכת החוזה. החל משנת 1996 התקיימו מגעים בין רש"ת לבין אגרקסקו להארכת חוזה הפעלת המסוף. בדיון שהתקיים ביום 27.10.96 בהשתתפות בעלי תפקידים בכירים ברש"ת ובאגרקסקו, הוחלט, כפי שעולה מסיכום הדיון שנערך על-ידי אנשי רש"ת, על הארכת חוזה תפעול המסוף בזו הלשון: "ההסכם עם החברה [אגרקסקו] שתוקפו מסתיים ב- 31.03.98 יוארך עד 31.03.06". סיכום זה לא אושר על-ידי ועדת הכספים של מועצת רש"ת. במקום זאת החליטה ועדת הכספים לבחון חלופות לניהול המסוף החקלאי, ביניהן האפשרות של יציאה למכרז. לאחר מספר דיונים החליטה ועדת הכספים של רש"ת ביום 7.9.00 להמליץ על אישור העקרונות שהוסכמו עם אגרקסקו ולהאריך את חוזה התפעול של המוסף לארבע שנים נוספות, עד ליום 1.4.02, תוך מתן אופציה לרש"ת להאריך את החוזה עוד בשלוש שנים מעבר למועד זה. המלצה זו אושרה על-ידי מועצת רש"ת בישיבתה מיום 5.10.00. עם זאת, עד היום לא נחתם הסכם ההארכה בין רש"ת לבין אגרקסקו בשל מחלוקת שנפלה בין השתיים לגבי תקופת ההארכה. חרף אותה מחלוקת המשיכה אגרקסקו להפעיל את המסוף החקלאי עד היום.

           המשיבות 1-5 (להלן - "המשיבות"), שהן חברות פרטיות העוסקות בייצוא פרחים מישראל ומפעילות בתי אריזה לפרחים, סבורות שעל רש"ת לערוך מכרז להפעלת מסוף המטענים החקלאי והיא אינה רשאית להמשיך ולהפעילו באמצעות אגרקסקו ללא מכרז. כדי לכפות על רש"ת עמדה זו הן הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסק-דין אשר יצהיר על ביטולו של הסכם ההארכה, ככל שקיים הסכם בר תוקף כזה, ויקבע כי רש"ת אינה פטורה מעריכת מכרז להפעלת המסוף. סעד נוסף שביקשו המשיבות התייחס למתקן טרנזיט לפרחים שהקימה אגרקסקו בשטח המסוף. לטענתן, מדובר במתקן שהוא, למעשה, בית אריזה ובהפעלתו על-ידי אגרקסקו יש משום תחרות בלתי הוגנת במגדלי ויצואני פרחים אחרים. אגרקסקו ורש"ת טוענות שאין מדובר בבית אריזה אלא במתקן טרנזיט המהווה חלק בלתי נפרד מהמסוף.

           לאחר הגשת התביעה הודיעה רש"ת, כי עמדתה היא שאכן יש לערוך מכרז להפעלת המסוף החקלאי החל מחודש אפריל 2005. עד למועד זה, לשיטתה של רש"ת, יש להאריך את חוזה התפעול עם אגרקסקו, שכן פינוי מיידי של אגרקסקו מהמסוף אינו אפשרי. מכאן שרש"ת תומכת, למעשה, בתביעתן העיקרית של המשיבות והמחלוקת בין השתיים נפלה רק לגבי המועד בו תפסיק אגרקסקו להפעיל את המסוף.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

3.       בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתן העיקרית של המשיבות והצהיר שחוזה הפעלת המסוף אשר תם בחודש מרץ 1998, לא הוארך כחוק. זאת, משום שהסיכום בדבר הארכת תוקפו של החוזה מיום 27.10.96 לא אושר כחוק על-ידי מועצת רש"ת וגם לא על-ידי הממשלה. בית המשפט הוסיף וקבע, שאגרקסקו ידעה בזמן אמת שחוזה התפעול לא הוארך רשמית. אמנם, נקבע בפסק הדין, הן לרש"ת והן לאגרקסקו היה רצון משותף באותה עת להאריך את החוזה, אך כוונה זו לא יצאה מעולם אל הפועל. מעבר לכך, נקבע בפסק הדין, שגם מבחינה משפטית לא ניתן לקבוע שחוזה התפעול הוארך. זאת, משום שהחוזה לא אושר על-ידי מועצת רש"ת וכן לא אושר על-ידי  הממשלה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, שבנסיבות המקרה לא קמה לאגרקסקו זכות להאריך את החוזה מכוחו של סעיף 6(ב) לחוזה התפעול, משום שעל-פי אותו סעיף על הצדדים היה לסכם את התנאים הכלכליים ואת תקופת החוזה, דבר שלא נעשה. אמנם, על-פי סעיף זה, צד לחוזה אינו רשאי להתנגד להארכתו אלא מטעמים סבירים. אולם, השינוי במעמדה של אגרקסקו בשוק הפרחים כמו גם השינוי במצב המשפטי עקב כניסתו לתוקף של חוק חובת המכרזים, התשמ"ב - 1992, הינם טעמים סבירים בשלהם הייתה רש"ת זכאית להתנגד להארכת תקופת החוזה.

אשר לשאלה האם יש לקיים מכרז לגבי הפעלתו של המסוף, נקבע בפסק הדין ששאלה זו אינה רלבנטית, שכן רש"ת אינה חולקת היום על הצורך לקיים מכרז. מעבר לנדרש דן בית המשפט המחוזי גם בשאלה של תחולת החובה לקיים מכרז מכוח חוק חובת המכרזים, וקבע שחובה כזאת אכן מוטלת על רש"ת. בהקשר זה דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של אגרקסקו לתחולתו של סעיף 9(א) לחוק חובת המכרזים, הקובע שהחוק לא יחול, בין היתר, על התקשרות כתוצאה מ"מימוש זכות ברירה הכלולה בחוזה שנכרת לפני תחולתו של החוק". כך נקבע, משום שהחוזה אינו מעמיד לאגרקסקו זכות ברירה להאריך את החוזה. זכות ברירה כזאת, על-פי פסק הדין, חייבת שתהא זכות חד צדדית, בעוד שלפי החוזה הארכתו מותנית בהסכמת שני הצדדים. 

עתירתן הנוספת של המשיבות, למתן צו מניעה שימנע מאגרקסקו להפעיל בתחום המסוף החקלאי את מתקן הטרנזיט, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי מהטעם שלא הונח בסיס חוקי לדרישה זו. זאת במיוחד לנוכח אי הבהירות באשר לפעילותו והגדרתו של מתקן זה, כאשר אליבא דרש"ת, אין מדובר בבית אריזה אלא בתחנת טרנזיט בה מתבצעת בדיקה בטחונית, שקילה ומשלוח, פעילות המהווה חלק מפעילות המסוף. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיה של אגרקסקו לקיומה של זכות לדיירות מוגנת במסוף.

טענות הצדדים

4.       אגרקסקו (והמשיבות) מערערות בפנינו על פסק הדין.

5.       טענתה העיקרית של אגרקסקו בערעור היא כי בינה לבין רש"ת נכרת הסכם תקף להארכת חוזה התפעול. בהמשך נתמקד בטענה זו, ממנה תיגזר ההכרעה בערעור כולו. אגרקסקו מבססת טענה זו בעיקר על סיכום הדיון בדבר הארכת חוזה התפעול מיום 27.10.96 שצוטט לעיל. לטענתה, רש"ת הודיעה לה על עמדתה בדבר אי הארכת החוזה עקב החלטת ועדת הכספים של מועצת רש"ת, רק שנתיים מאוחר יותר, בחודש ספטמבר 1998, גם זאת ללא הנמקה. בינתיים גרמה רש"ת לכך שאגרקסקו תשקיע במסוף, על יסוד הסיכום בדבר הארכת החוזה, למעלה מ - 2.3 מיליון דולר. אשר לאישור הממשלה (שלא התקבל) טוענת אגרקסקו, ראשית, שאישור כזה לא נדרש במקרה שלפנינו, זאת משום שהממשלה אישרה את החוזה המקורי, אשר כלל זכות ברירה להארכת החוזה ובכך יש משום אישור גם להארכת החוזה. לטענת אגרקסקו, על בית המשפט היה לקבוע כי רש"ת חייבת להעביר את החוזה, כמות שהוא, לאישור הממשלה, ומשלא עשתה כן, היא אינה יכולה להסתמך על הצורך בקבלת האישור כדי לשלול את תוקפו של החוזה. טענה נוספת שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, עליה ראתה אגרקסקו לחזור גם לפנינו, היא שבידה זכות קניינית להחזיק במסוף כדיירת מוגנת, זאת על יסוד חוזה התפעול המקורי וההשקעות שהשקיעה במסוף מכוחו.

6.       רש"ת תומכת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומטעמיו. גם המשיבות תומכות בפסק הדין, זאת למעט נושא אחד שלגביו הן הגישו ערעור שכנגד.

דיון

7.       כפי שציינתי לעיל, השאלה המרכזית בערעור זה מתמקדת בקיומו ובתוקפו של הסכם ההארכה שנכרת, לטענת המערערת, בין הצדדים. בית המשפט המחוזי שלל קיומו של הסכם זה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. 

8.            מבחינה עובדתית נקבע בפסק הדין, שההסכם לא הוארך. בית המשפט המחוזי ביסס ממצא זה על עדותו של מר שפירא, ראש אגף מסחר ונכסים ברש"ת, שאותה הוא העדיף על פני עדותו של מר תירוש, מנכ"ל אגרקסקו. בית המשפט קמא תמך קביעתו לעניין זה גם בכתובים. כך עולה ממכתבו של בא-כוח אגרקסקו מיום 9.12.96 לעורך דין פאר מרש"ת, בו ניסה הראשון לשכנע את עו"ד פאר שיש לפטור את רש"ת מפרסום מכרז לצורך הארכת חוזה התפעול, מה שהעיד על כך שאגרקסקו הייתה מודעת לכך שחוזה התפעול לא הוארך באופן רשמי. מסקנה דומה עולה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מהעדר תגובה מטעם אגרקסקו למכתבו של מר שפירא מחודש ספטמבר 1998, בו הודיע האחרון באופן מפורש כי ועדת הכספים של רש"ת החליטה שלא להאריך את חוזה התפעול. העדר מחאה על מכתב זה אינו מתיישב עם טענתה של אגרקסקו לפיה חוזה ההארכה סוכם סופית בין הצדדים עוד שנתיים קודם לכן.

9.            בעניין זה אני סבור שבית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע, כממצא עובדתי ועל יסוד ראיות שהוצגו לפניו, שהחוזה לא הוארך, ולא שוכנעתי שקיימים טעמים טובים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בעניין זה.